חשיבותה של עריכת צוואה

פרשת פלונית נ׳ פלונית (בעמ 3451/23) הגיעה עד לפתחו של בית המשפט העליון. בעניין זה, המבקשת הינה אלמנת המנוח. בעוד הצד השני, המשיבים הינם ילדיו של המנוח מנישואים קודמים.

בין המבקשת לאביהם המנוח של ילדיו מנישואים קודמים התפתח קשר חברותי וביום 30.11.2021 טרם נישואי המנוח והמבקשת, נחתם ביניהם הסכם ממון לפי סעיף 2(ג1) לחוק יחסי ממון בין בני זוג, התשל״ג – 1973.

בעיקרו של דבר, הסכימו הזוג בהסכם הממון כי תחול ביניהם הפרדה רכושית ביחס לנכסים שנצברו עד למועד החתימה על ההסכם, וכן הנכסים שפורטו בהסכם הממון לא יאוזנו בין הצדדים. עוד הוסכם כי לאורך חייהם המשותפים ובמקרה של סיום הקשר מכל סיבה שהיא, כל צד יהיה רשאי לעשות כל פעולה בנכסיו ויהיה האחראי הבלעדי לחובות ולהתחייבויות שהוא צבר.

כחודש לאחר הסכם הממון נפטר המנוח ובהמשך לכך הגישה המבקשת, אלמנתו, בקשה למתן צו ירושה אחר עיזבון המנוח. המשיבים התנגדו למתן צו הירושה בטענה כי בשל הוראות הסכם הממון, המבקשת אינה זכאית לרשת מעיזבון אביהם.

ביהמ"ש לענייני משפחה דחה את ההתנגדות וקבע כי מהסכם הממון לא נובע כי המבקשת אינה זכאית לרשת מהעיזבון. ובהינתן שהמנוח לא הותיר אחריו צוואה, המבקשת היא יורשת על-פי דין כלומר של מחצית מעיזבונו.

אולם, יומיים לאחר מתן פסק-דינו של ביהמ"ש לענייני משפחה בו נדחתה התנגדות המשיבים למתן צו ירושה, הגישו המשיבים (ילדיי המנוח מנישואים קודמים) לביהמ"ש לענייני משפחה תביעה נוספת.

הפעם נצמדו המשיבים לאסטרטגיה שונה. תחילה הם טענו כי בשל הוראות הסכם הממון שבין בני הזוג אין המבקשת זכאית לרשת מעיזבון אביהם. כעת, המשיבים מסכימים כי המבקשת נכנסת בגדר יורשת, אולם לשיטתם על פי הוראת הסכם הממון שביניהם נוכח סעיפי ההפרדה הרכושית יש לך רק חלק בעיזבון. כלומריש להתייחס למבקשת כמי שיורשת את המנוח רק בנכסי העיזבון ברי החלוקה. ובאשר לנכסי העיזבון שאינם ברי חלוקה אין בידה לרשת.

כך הוחלפו טענות בדבר זהות יורשי העיזבון לטענות בדבר היקף ירושת העיזבון.

הרכב השופטים הכריע פה אחד בראשותה של השופטת וילנר לדחות את טענות המשיבים. בפסיקתם נקבע כי הסכם כתוב בין בני-זוג, אשר מחריג נכסים מסוימים מגדר מנגנון איזון המשאבים הקבוע בחוק, אין בו כדי לגרוע מזכותו של בן-זוג לרשת את עיזבון בן-זוגו המנוח, הכולל את הנכסים הנדונים.

למעשה, המנוח חילק לאחר מותו את נכסיו שבעיזבון עם בת זוגתו, וזאת על אף שדאג לחתום הסכם ממון ולשמור על נכסיו. הסיבה לכך היא משום שהמנוח לא הוסיף לערוך צוואה שתצווה לחלק את היקף העיזבון כך או אחרת.

מפסק הדין הזה ניתן ללמוד על חשיבותה של עריכת צוואה. ישנה נטייה של הציבור לא להסדיר דברים שלאחר 120, אולם כפי שניתן לראות במקרה שלהלן אי עריכת צוואה יכול להביא לידי חלוקת נכסים שלא לפי רצון המת, סכסוכי יורשים ואף פירוק התא המשפחתי.